1. התובעת אוחזת שטר חוב עשוי על ידי הנתבע ובחתימתו. התובעת הגישה השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל על סכום של 7,570 ש"ח, כאשר מהם דווחו תשלומים על חשבון בסך 3,849 ש"ח.
2. הנתבע הגיש התנגדות באיחור, אולם הוא טוען כי לא קיבל מכתב התראה או דרישה ואף לא קיבל את האזהרה.
לעניין זה, הועברה בקשתו לתגובת התובעת כבר בחודש דצמבר 2011. לאחר שנתקבלה תגובתה הורשה הנתבע להשיב בתוך 10 ימים.
ביום 26.3.12 נדחתה הטענה באשר לאיחור בהגשת ההתנגדות, משלא נמסרה תשובתו של הנתבע. דא עקא, כי הנתבע הגיש ביום 12.5.12 סימוכין על משלוח התשובה במועד, ומשכך בוטלה ההחלטה הנ"ל.
3. את בירור המחלוקת בין הצדדים, בקשר עם מסירת האזהרה, העברתי לעת הדיון במעמד הצדדים ועדיהם.
השליח שהוזמן להתייצב איחר איחור משמעותי. ב"כ התובעת הודיע כי הוא מוותר על עדותו.
מנגד, העיד הנתבע שלא קיבל את האזהרה במסירה אישית לידו, ואף לא באמצעות הדואר. הנתבע אישר קבלת הודעות על עיקולים שונים וכן הודעה בדבר עיקול מיטלטלין שבוצע בדירתו ביום 15.11.11, בהעדרו.
4. במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע התברר כי החייבת 1, החברה שבבעלותו, איננה פעילה עוד ולפיכך לא הגישה התנגדות.
כמו כן לא נסתרה גרסתו, אשר קיבלה ביטוי בסעיף 5 לתצהירו, כי יתרת החובה בכרטיס הנהלת החשבונות של התובעת הייתה אמורה להתאפס, כנגד החזרת סחורה וזיכוי הפרשי מחיר. הנתבע צירף לתצהירו הודעות "החזרת רכש" בסכומים מצטברים העולים על סכום התביעה.
5. למרות האמור, מתנגדת התובעת לבקשות הנתבע.
ב"כ התובעת ציין כי אשת הנתבע, שלטענת התובעת קיבלה את האזהרה, לא הגישה תצהיר ולא התייצבה על מנת להכחיש את המסירה, כאשר מנגד עומד תצהיר המוסר אודות מסירת האזהרה לידיה. עוד טען ב"כ התובעת כי הנתבע ביקש לבטל את פסק הדין מבלי שצירף תצהיר לבקשתו, אולם בית המשפט ביטל החלטתו, ללא שנתן בידי התובעת זכות תגובה.
מעבר לכך נטען כי בוצע עיקול מיטלטלין במענו של הנתבע והוא ידע על כך, שכן קיבל את המסמך הרלבנטי מספר ימים לאחר מכן (עמוד 1 שורות 18-21 לפרוטוקול). לפיכך יש לייחס לנתבע ידיעה קונסטרוקטיבית אודות ההליכים, כך שהיה צריך להגיש התנגדותו בתוך המועד הנקוב בדין, החל מיום ביצוע העיקול. למרות זאת איחר הנתבע בהגשת התנגדותו מבלי שנתן טעם מיוחד לדבר.
ב"כ התובעת ביקש לחזק דבריו בכך שהחברה, היא החייבת העיקרית לא הגישה התנגדות. לשיטתו, אין הנתבע זכאי להיתלות בטענה כי החוב נשוא השטר איננו החוב האמיתי, כשהחייבת העיקרית לא התנגדה לו.
לגופה של מחלוקת ציינה התביעה כי האישורים המצורפים להתנגדות אינם עשויים ע"י התובעת ואינם נושאים את חתימתה. לכן, אין להסתמך עליהם. המדובר בזיכויים למועדים מוקדמים, כשזיכויים מאוחרים יותר, באו לידי ביטוי בכרטסת הנהלת החשבונות.
מכך מסיק ב"כ התובעת כי לו היה ממש באותן ראיות על החזרת רכש, היו הדברים מקבלים ביטוי בכרטסת. העובדה שלא כך הדבר, מלמדת על החוב .
6. שקלתי את טענות הצדדים וסברתי כי מן הראוי לאפשר לנתבע לקבל את יומו בבית המשפט.
מלכתחילה הכחיש הנתבע את קבלת האזהרה ועוד בטרם שאישור המסירה של האזהרה הוצג לעיניו במסגרת תגובת התובעת.
התובעת ראתה לנכון לצרף לתגובתה את תצהירו של מוסר האזהרה על מנת לאמת טענתה שהאזהרה נמסרה כדין. דא עקא, כי בסופו של דבר, ויתר ב"כ התובע על עדות המוסר ואין הוא יכול עוד להסתמך על תצהירו ועל אישור המסירה.
החובה להוכיח את תקינות המצאת האזהרה היא חובתה של התובעת, המבקשת להסתמך עליה. משלא עשתה כן, לא עובר הנטל אל שכם הנתבע להוכיח כי האזהרה לא נמסרה לו. גם אם היה מונח נטל משני זה על שכמו, הרי לטעמי עמד בנטל, בתצהירו התומך בבקשה. אקשה ואומר - שמא יש לראות בביצוע עיקול המיטלטלין משום תחליף להמצאת האזהרה, או לכל הפחות בסיס לייחוס ידיעה קונסטרוקטיבית אודות ההליכים.